ראשי

מאמר: הגוף שלך יודע ללדת?

מאמר מאת וירג׳יניה בוברו, בשילוב קטעים מתוך ספרה החדש של פם אינגלנד Ancient Map for Modern Birth. תרגום: דנית צור אלמוג
קישור למאמר המקורי

"במקום להיאחז באמירה הנפוצה "הגוף שלך יודע ללדת",
האמיני שאת מסוגלת להתמודד עם כל אתגר שיגיע לפתחך"
פם אינגלנד

"הגוף יודע ללדת", "את יודעת ללדת", ,"האמיני בתהליך" הן קלישאות נפוצות, שלעתים קרובות נאמרות כלאחר יד, במעגלים רבים של נשים בהיריון ולקראת לידה, ולפעמים אף מעלות התנגדויות עזות, בעיקר אצל אימהות שחוו לידות קשות, או היו עדות לכאלו.
אבל מהי באמת המשמעות של לבטוח, של להאמין? ואיך ביטחון ואמונה יכולים להועיל – או לא להועיל – לזוגות לקראת לידה והורות?
בואו נחשוב רגע קצת יותר לעומק על התפקיד של אמון ואמונה בהכנה ללידה ולהורות, בעזרת קטעים מתוך ספרה החדש של פם אינגלנד, , Ancient Map for Modern Birth,

ידוע לנו שתקווה ואופטימיות טובים לגוף, למיינד ולמערכות היחסים שלנו, וזה נכון כמובן גם לזוגות בתקופת ההיריון, שמצפים לפגוש את התינוק/ת שלהם, ונמצאים בעיצומו של מעבר לשלב חדש ומרגש בחיים. הסתכלות חיובית יכולה לבנות חוזק פנימי, אומץ וחוסן נפשי. אין ספק שלזוגות לקראת לידה, שחשים רגועים ומלאי תקווה, יש סיכוי גבוה יותר ליהנות מתקופת ההיריון, מאשר לאלו שאינם חשים כך. זוגות לקראת לידה שאינם חשים ביטחון בעצמם, או באחרים, מוצפים פעמים רבות בחרדות, או לחילופין משותקים מחוסר אונים, מה שמקשה עליהם לבקש    או להסכים לקבל – עזרה. לפעמים הם עסוקים באיסוף מידע או בתכנון תוכניות אובססיבי, בניסיון לדעת ולשלוט בכל התסריטים האפשריים, או, בדיוק להיפך, מוותרים מלכתחילה, ושוקעים בחוסר-עשיה, מתוך תחושה שממילא שום דבר שיעשו לא יוכל להשפיע באמת.

את המלכודות הפוטנציאליות של חוסר אמונה ושל פסימיות קל יחסית לראות; לעומת זאת, מתעתע יותר לגלות שגם עודף של אמונה ושל אופטימיות עלול להקשות וליצור שאננות או פסיביות. אם הורה נצמד לצורת החשיבה ש"הכל יהיה בסדר" ו"אני בוטחת בלידה" או "הגוף שלי יודע ללדת", מהי בעצם המוטיבציה שלה/שלו ללמוד איך להתמודד עם כאב, לשאול שאלות או להתמודד עם פחדים? (הימנעות ממחשבה או למידה על ניתוח קיסרי, למשל, היא תופעת לוואי של אופטימיות בלתי מאוזנת – כזו שגובלת אולי בנאיביות בעידן שלנו של כ- 20% ניתוחים קיסריים). הדבר נכון באותה מידה בדיוק – ועם אותה בעייתיות – לגבי תחושת אמון מוחלטת ברופאים, במיילדות או באנשי מקצוע אחרים. בכל המקרים הללו, הרעיון של אמון מוחלט מונע סקרנות ולמידה, חוסם הזדמנויות להרחבת הידע ולהגדלת הגמישות והחוזק הפנימי. 

כדאי לזכור גם שביטויים כמו "אני יודעת ללדת" או "הגוף שלי יודע ללדת" עשויים להיות בעלי משמעות שונה עבור (א)נשים שכבר חוו לידה ועבור (א)נשים שעדיין לא. פעמים רבות הבחנה זו אינה קיימת כאשר נעשה שימוש בביטויים אלו במהלך שיחות או ויכוחים. למשל, אם מיילדת או דולה, אומרת לזוג לפני לידה ראשונה שהם יכולים לסמוך על תהליך הלידה, ההורה עלול להבין הצהרה זו כהבטחה פשוטה לגבי תוצאת הלידה: "אם רק תאמינו בעצמכם ובתהליך מספיק, הלידה שלכם תהיה קלה ופשוטה" (ואיזה רעיון מפתה ונפלא! מי לא היתה רוצה שיתנו לה את "המתכון הסודי" ללידה מושלמת?). לרוב אנשי המקצוע בתחום הלידה אין כוונה להעביר מסר פשטני כל כך כשהם מדברים על אמון בתהליך, אבל זאת הפרשנות שניתנת למילים באוזני רבים מההורים-לעתיד. תקשורת לקויה זו הופכת בעייתית במיוחד אם הלידה עצמה נחוויית בסוף כקשה, כארוכה או כמורכבת – כפי שקורה בלידות רבות – וההורים מרגישים מבולבלים, אשמים או מתביישים במה שהם מפרשים ככישלון שלהם, ונבגדים או ננטשים על ידי מי שעודד אותם לבטוח בלידה מלכתחילה.

בפרק 6 ב- Ancient map for Modern Birth, פם אינגלנד כותבת:

"ניתן לצמצם סוג זה של טראומת לידה באמצעות שימת לב לשפה שבה אנחנו משתמשים כדי לעודד, לעורר השראה, ללמד ולתמוך בזוגות לקראת לידה – בעיקר בהימנעות ממינוחים אבסולוטיים וממסרים ממוקדי-תוצאה. חשוב שהשיח אודות לידה יעשה ממקום כן, מלא חמלה ומציאותי, ולא ממקום של אידאליזציה, הפחדה או פשטנות יתר…
לבטוח בגוף שלך זה דבר חשוב ומועיל; הבעיה מתחילה כאשר את מאמינה שאם רק תסמכי על הגוף/על הלידה/על עצמך/על הרופאים מספיק, או בצורה הנכונה, תזכי בלידה הטבעית, האידיאלית או המושלמת שלך. שום מידה של אמונה, או של הכנה, אינה יכולה להבטיח לך לידה קלה".

זו הסיבה שכאשר אתם מתכוננים ללידה ולהורות, חשוב שתשימו לב לתפיסה שלכם לגבי אמון ואמונה, ומה אתם אומרים לעצמכם, על עצמכם, כיולדת וכאמא או כאבא. איך את יודעת אם את בוטחת מספיק או יותר מדי? ובמה, בדיוק, את בוטחת כשאת אומרת לעצמך ש"הגוף יודע" או ש"אני יודעת ללדת". האם זה מעורר בך השראה ללמוד ולהתפתח, לחשוב על הפנים המאתגרים של הלידה, לגייס משאבים פנימיים וחיצוניים כדי להתמודד עם תפניות בלתי צפויות? האם את קשובה לאותות שמשדרים לך הגוף והאינטואיציה שלך? האם את מוכנה לעמוד חסרת פחד אל מול הלא נודע?

אם ברצונך לצלול עוד קצת פנימה, תוכלי לשאול את עצמך את השאלות הבאות:

  • איך אני בוטחת בכך שלידה – מעצם מהותה – הינה מסתורין בלתי נודע ובלתי ניתן לשליטה?
  • איך אני בוטחת ביכולות שלי לגייס משאבים, פנימיים וחיצוניים, כדי לעזור לעצמי להתמודד עם האינטנסיביות שלידה עשויה להביא?
  • איך אני בוטחת בעצמי לבקש, ולהיות מסוגלת לקבל, עזרה ותמיכה?
  • איך אני סומכת על כך שגופי (לא משנה כמה אדאג לו ואכין אותו), אינו מושלם, בעל מגבלות ומפתיע, ושיש לו חכמה משל עצמו, שלעתים אינה מובנת או ניתנת להסברה במלואה?
  • איך אני בוטחת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה בכל רגע ורגע, ושהתוצאה של הלידה שלי אינה משקפת את ערכי, או את שוויי, כבן אדם או כאמא/אבא?

הביטי פנימה, וחישבי על שאלות אלו בזמן שאת יוצאת להליכה, אוכלת ארוחה מזינה או רגע לפני השינה. חלקי את מחשבותייך עם בן הזוג, חברה, מלווה בלידה. אולי תנוח עלייך הרוח לכתוב או לצייר את עצמך, ואיך את בוטחת בלידה.

הכנה ללידה דרך אמנות

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: